רעם נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח'

פסק דין

1. מדובר בהתנגשות שארעה ביום 2.2.13 בשעה 18:45, בצומת הרחובות ז'בוטינסקי ור' עקיבא בבני ברק, בין מכונית התובע שהיתה נהוגה על ידו, לאוטובוס של נתבעת 1 שהיה נהוג בידי נתבע 2.

2. התובע טוען כי הוא נסע בנתיב הימני והאוטובוס נסע בנתיב משמאלו וכי האוטובוס סטה לכיון נתיבו ופגע במכוניתו.

3. נהג האוטובוס טוען כי התובע נסע בנתיב הימני שבו ניתן לפנות בצומת רק ימינה וכי האוטובוס נסע משמאלו בנתיב שבו ניתן רק להמשיך ישר והתובע המשיך לנסוע ישר מנתיב שבו מותר הנסיעה רק ימינה ופגע באוטובוס.

3.נהג האוטובוס טען שהתאונה ארעה בצומת ואילו התובע והעדה מטעמו שישבה לצידו בעת ההתנגשות, העידו כי ההתנגשות ארעה לאחר הצומת.

4. התובע מודה שהוא נסע בנתיב התחבורה הציבורית, המותר בנסיעה בו בשבת.

הואיל ונתיב בו נסע התובע, לפי הודאתו, הוא נתיב שבו מותרת רק פניה ימינה – מכאן, שיש לקבל, לכאורה, את גירסת הנתבעים כי רכב התובע נסע ישר בנתיב שמותרת בו רק פניה ימינה ופגע באוטובוס.

יש להדגיש, כי לא ניתן להמשיך בנסיעה ישר קדימה, לאחר הצומת, מהנתיב הימני בו נסע רכב התובע, מבלי לסטות לנתיב הנסיעה שבו מותרת רק נסיעה ישר קדימה, בו נסע האוטובוס.

5. הצדדים חלוקים כאמור לגבי מקום ארוע ההתנגשות. לענין זה חשיבות מכרעת, הואיל ואם ההתנגשות ארעה בתוך הצומת כגירסת הנתבעים, יש לקבל את גירסתם לגבי נסיבות ארוע ההתנגשות, דהיינו שרכב התובע נסע ישר בנתיב שבו ניתן רק לפנות ימינה ושלא ניתן להמשיך בו את הנסיעה ישר קדימה, מבלי להיתקל במדרכה ממול או מבלי לסטות לנתיב הנסיעה שמשמאלו.

אולם אם ההתנגשות ארעה לאחר חציית הצומת, כטענת התובע, אזי האוטובוס הוא שסטה ימינה ונכנס לנתיב הנסיעה בו נסע רכב התובע, הואיל והאוטובוס לא היה יכול להמשיך ולנסוע ישר אחרי הצומת אם רכב התובע כבר נמצא שם, מאחר ונתיב הנסיעה קדימה וישר שלפני הצומת ממשיך כנתיב נסיעה ימני ביותר לאחר הצומת.

6. עיון בתמונות שהוגשו מסתבר שנתיב התחבורה הציבורית, בקירבת הצומת הוא הנתיב השני מיימין וכי הנתיב הימני ביותר, שממנו מותרת רק פניה ימינה, הוא נתיב שאינו מיועד רק לתחבורה ציבורית. עובדות אלה נלמדו מהצבע הצהוב שבו מסומן החץ המורה קדימה בנתיב השני מימין ומפסי ההפרדה הכפולים הצבועים אף הם בצהוב שמשמאל לנתיב הנסיעה השני מימין.

7. מכאן, שגירסת התובע, לפיה שתי העובדות שהוא טוען להן שרכבו נסע בנתיב התחבורה הציבורית (שבו מותר לרכבים שאינם רכב ציבורי לנסוע בשבת) וכי ההתנגשות ארעה לאחר הצומת ולא בתוך הצומת, הן עובדות שמתיישבות אחת עם השניה.

מאידך, גם גירסת הנתבעים, לפיה שתי העובדות שהם טוענים להן, לפיהן התובע נסע בנתיב הימני ביותר שבו מותרת הפניה רק ימינה ושההתנגשות ארעה בתוך הצומת, הן עובדות שמתיישבות אחת עם השניה.

8. לכן, אין מנוס אלא להכריע על מיקום הנזק בכל אחד מכלי הרכב.

הנזק שנגרם ברכב התובע הוא לדלת הקדמית השמאלית ולכנף האחורי השמאלי ואילו מקום הפגיעה באוטובוס היה בדלת הקדמית הימנית.

אילו גירסת הנתבעים היתה הגירסה הנכונה, רכב התובע היה צריך להיפגע בחלק הקדמי השמאלי שלו, כאשר הוא סטה באלכסון מהנתיב הימני לנתיב שמשמאלו שבו נסע האוטובוס, אולם כאמור הנזק לרכב התובע לא היה שם,

מיקום הנזק לרכב התובע עם מיקום הנזק לאוטובוס מחייב את המסקנה, כי האוטבוס הוא שסטה ימינה לנתיב הנסיעה שבו נסע רכב התובע ומכאן שגירסת התובע, לפיה התאונה ארעה לאחר הצומת, היא נכונה הואיל ורק שם יכול היה האוטובוס לסטות ימינה.

בגירסת התובע תומכת גם העובדה. שבמרחק לא רב ממקום ההתנגשות, לאחר הצומת, נמצאת תחנת האוטובוס וכי כדי שהאוטובוס יכנס לתחנה, היה עליו לסטות מנתיב הנסיעה השני מימין לנתיב הנסיעה הראשון מימין, בו נמצאת תחנת האוטובוס.

לכן, יש לקבוע, כי נתבע 2 אשם בהתנגשות ולנזק שנגרם לתובע.

הנזק